פרידות, אובדנים ומשברים- איך תגבור עליהם ותצא מחוזק?

פרידות, אובדנים ומשברים- איך תגבור עליהם ותצא מחוזק?

בעלי, אלוף נעוריי ניפרד ממני, בלי להיפרד, ביום ג' בערב.

הוא הלך לשחק כדורסל, כהרגלו עשרות בשנים.

לאחר שעה ורבע עלה בסערה השמיימה.

לא היה דבר שניתן היה לעשותו כדי למנוע את זה או לעצור את הגזרה.

זו הייתה החלטה משמים או בחירה של נשמתו של בארי, אישי האהוב במשך 30 שנה.

כשהגעתי למגרש וראיתי אותו שוכב שם ללא רוח חיים, נפלו השמיים על ראשי. אין לתאר את החוויה הנוראה הזו. רק מי שעבר פרידה מאדם קרוב יכול להבין את עוצמת הכאב הנורא. כאב שאין לו אח ורע, שאין לו מידה ותאור כלל.

יחד עם הכאב הנורא, הרגשתי תחושות עזות מנוגדות:

תחושה אחת- מרד: "זה לא נכון. זה לא יכול להיות. חייבים לעשות משהו ולצאת מהסרט ההזוי הזה".

תחושה שנייה- המזדחלת לה פנימה, אט אט או מהר מהר, (קשה לדעת כי הזמן עומד מלכת בעת הזאת), היא: אזלת יד!! ההבנה הקשה של חוסר יכולתי המוחלטת להשפיע על המציאות הנוראה הזו.

ובעומדי כך, עם חבריי הקרובים סביבי, כשילדיי עוד רחוקים והבשורה המרה טרם הגיעה אליהם, הבליחה לראשי

תחושה שלישית חזקה ומוחלטת:

"אני חייבת ויכולה להתגבר, אני כאן עבור ילדיי, כול כולי. אם הם יהיו בסדר ויתגברו- אני אוכל להתגבר".

מה הייתה התחושה שלך אם וכאשר חווית משבר אובדן? מה הייתה הסיבה המטרה שהניעה אותך לקום ולהמשיך הלאה?

זהו "הלמה, שכשיש לך אותו תוכל לגבור על כול איך" (ניטשה) המשמעות, (האדם מחפש משמעות),

מאז חלפו מספר שנים.

אנחנו גברנו, התבגרנו והתגברנו. התחזקנו מאד.

מוטב אומר בשמי ואשאיר לילדיי לדבר בשמם.

כבר תוך כדי השבעה, חשתי את עוצמת ההתחזקות המשפחתית, את הקרבה והדאגה הרבה בינינו, את האהבה הגדולה שזכינו לה מחברינו, ומכול קצווי הארץ ומשפחותינו הנהדרות והחמות.

וכך, עם העצב, הייתה לנו שמחה. ממש מהימים הראשונים. חווינו את היחד שלנו, את האהבה הגדולה שסביבנו, חוויתי את הברכה שבארי בהולכו השאיר לי את שלושת ילדינו הנפלאים, את הבית שקנה ושתל ובנה, את 30 שנות נישואינו שבנו בתוכי חוסן ואהבה גדולה.

 התלכדנו סביב המטרה המשותפת: להמשיך את חיינו בשמחה.

ועשינו זאת ובגדול.

·        מי היה סביבך בעת ההיא של שבר ואובדן?

·        מה גילית על האחרים שסייעו לך אז?

·        האם אתה נהנה מקשרים ויכולות אלו עד היום?

חברותיי חששו שאני בהכחשה. שהנפילה שלי תגיע אחר כך, זה לא קרה.

מצאתי את עצמי נעזרת- נתמכת ואף תומכת בילדיי הרבה יותר מאי פעם.

עם הזמן, למדתי דברים שלא ידעתי מעולם בענייני הביטוחים, המוסכים, תיקוני הבית ועוד.

מה גילית על עצמך? מה אתה יודע שלא ידעת קודם? האם אתה נהנה מיכולות אלו עד היום?

כשילדיי שבו למקומותיהם לא יכולתי לשאת את הערב לבד בבית החשוך. נרשמתי לסטודיו והייתי הולכת לספינינג עם מוסיקה רועמת ונהדרת כמו מסיבת ריקודים. כשהגיע שיר אהוב, הייתי בוכה ומנגבת דמעותיי בחשכת כיתת הספינינג הרועמת. יצאתי משם מרוצה, עייפה והולכת הביתה בשמחה.

אותם דברים שהייתי עושה עם בעלי היו קשים לי לביצוע עד מאד. ילדיי השתדלו להיות איתי ככול יכולתם בהתחלת הדרך.

אחד הדברים הקשים לי ביותר היה לעבור ליד בית קפה ולראות את הזוגות שיושבים ביחד. שוב ושוב הרגשתי את הצביטה הכואבת הזו על מה שהיה לי ואיננו.

·        היכן אתה מרגיש/ הרגשת את החוסר הגדול?

האם העצב נגמר?

כנראה שלא.

הוא עולה לעיתים במצבים ורגעים שלאו דווקא הזמנתי אותו אליהם.

זה קשור כיום יותר מכול להפסד הגדול מכולם עבורי, שהוא המשפחה השלמה הגרעינית: אבא, אימא וילדיהם. חוויה של שלמות והרמוניה שלא תחזור.

זהו קושי שבודאי מוכרת לרבים רבים, כי מאפיין  גם זוגות שהתגרשו.

וכאלה, לצערי, יש כל כך הרבה בארץ שלנו.

אם כך, איך האסון הפך למנוף בחיי ועסקיי?

התחזקתי, הרווחתי:

·        חוסן אישי- יודעת שאני יודעת לעמוד בקושי ענקי שכזה ולהתרומם ממנו.

·        חיזוק המשפחה- כול אחד לחוד וכולנו יחד.

·        מנהיגה את משפחתנו בעזרת ילדיי.

·        מעמידה גבולות- שקודם נסמכתי רבות על בעלי.

·        מקבלת החלטות, עצמאית מאד- יודעת לעשות המון דברים בעצמי.

וגם חשוב מאד מאד: אני בזוגיות שניה שממלאת אותי באהבה ושימחה.

כמאמנת את עצמי וחיי, יכולתי לראות חלקים גדולים של שמחה והתחזקות.

חוויתי... המוות הוא חלק מהחיים.

אני מאמנת אנשים לשוב אל הטוב, למצוא את החוזק ולראות ולקבל בשמחה את הרווחים שמתאפשרים במצבים אלו, קשים ומורכבים ככול שיהיו.

·        האם חווית משבר, פרידה, אובדן?

·        מה איפשר לך לעבור את התקופה היא?

·        איזה יכולות ותכונות שלך באו לביטוי ומימוש, כדי לסייע לך?

רשימה זו היא רשימת חוזקותייך, נכסי צאן ברזל שלך. היה מודע אליהם וראה איך הם יכולים לסייע לך כעת באתגרים שעומדים לפניך.

·        האם אתה נעזר בהן?

·        אם לא, ראה במה/ מי עליך להיעזר להשתמש כדי לגבור על האתגר הנוכחי.

·        הכן לעצמך תוכנית כתובה. הכתיבה מחזקת את המחויבות ומבהירה. קבע לו"ז לביצוע. מוזמן לשלוח אלי לתמיכה בביצוע.

·        בהתבוננות על עצמך אז והיום- מה הרווחת? למדת? מה השתנה לטובה בעקבות אותו אובדן?

משבר יש בו ראשית לכול: שבר, שבר של הקיים, שבר של המוכר, שברון לב.

ואחרי השבר?

הזדמנות לבנות משהו חדש.  הזדמנות לפריצת דרך.

והחדש ממה?

מהחוסן של היכולת שלי להתמודד עם השבר, האובדן והקושי.

לשיחת יעוץ טלפוני במתנה ממני- לחץ כאן ואשוב אליך בהקדם.

בברכה חמה

סיגל שיפמן

למה לא כדאי לשאול "למה"?

למה לא כדאי לשאול "למה"?

 השאלות המתחילות ב"למה" מסתירות בתוכן ביקורת.

נפגשתי עם ניב, מתאמן צעיר, לקראת דייט עם בחורה שנסע לפגוש בעיר הגדולה.

הוא שאל את עצמו בקול רם: "למה אני כל כך מתרגש? למה אני לא זורם כשאני בדייט ראשון?"

למה אני עושה או לא עושה דברים? למה אמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד? 

בשאלה כזאת יש ביקורת עצמית. ניב למעשה התלונן על עצמו. הוא "החביא" בניסוח שאלתו את ההנחה ש... יכול היה להיות משוחרר וזורם, שיכול היה להרגיש בטוח. בניסוח השאלה הנ"ל ישנה תלונה על עצמו.

מה התוצאה?

אנחנו מקבעים בעצמנו את חוסר הביטחון, מגדילים את חלקו של המבקר הפנימי בחיינו ומקשים על עצמנו למצוא פתרונות ולהתקדם.

ביקשתי מניב לשאול שאלות אימוניות, שיסייעו לו להגיע לתובנות מקדמות:

·        מה גורם לי להיות בלחץ? (זהו דייט ראשון, אני חושש שאהיה במתח ולא אזרום).

·        מה יעזור לי להפחית את הלחץ? (ללכת איתה לים זה מרגיע אותי, לשתות בירה).

ניב חייך ויצא לדרכו מעודד מאד.

בשאלות החדשות:

·        יש חקר של הקושי (מה הגורם) במקום תלונה.

·        יש התכוונות למציאת פתרון (מה יעזור בעתיד במקום שהיה בקושי של ההווה).

·        הן באות ממקום של חוזק פנימי.

·        יש בהן אמונה ביכולת לפתור את הקושי שלי, קודם כול ע"י הבנתו.

לסיכום, יש משהו שאתה מחכה לו ועד עכשיו שאלת למה הוא לא קורה?

החלף שאלות שמתחילות ב"למה" ב-3 שאלות אימוניות:

1.    מה הסיבה?

2.    מה מקשה?

3.    מה יעזור ?

שאלות אימוניות מכוונות אל העוצמה שלך, אל היכולת להשיג את מטרתך בדרך הנכונה לך.

לשיחת יעוץ טלפוני במתנה ממני- לחץ כאן ואשוב אליך בהקדם.

בברכה חמה

סיגל שיפמן

איך תעבוד פחות ותשיג יותר?

איך תעבוד פחות ותשיג יותר?

רבים מאתנו לא מתפנים להקשיב באמת לעובדים, לממונים, לאישה, לילדים... הראש עמוס וטרוד, הלוז צפוף ומטלות מגוונות נמצאות על כתפיך. נדמה שכדי להספיק יותר יש להעביר את המסרים, לתת פתרונות.

אתה הופך להיות ספק של תשובות ופתרונות.

מאזין וכבר חושב מה הצעתי לפתרון.

מה קורה לצד השני?

·        אנשים סביבך מתרגלים לקבל הנחיות, להיות בצד הפאסיבי.

·        כמנהל, בן זוג או הורה, אתה לכאורה "מרוויח" זמן.

·        למעשה הינך משלם מחיר יקר של אובדן מידע ופגיעה בקשר.

·        תקשורת רבה, שהייתה יכולה להיווצר ולעבור אליך, הולכת לאיבוד. זמנך היקר מתבזבז על לאסוף מידע, שהרבה פעמים יכולת לקבל בהאזנה והקשבה עמוקה.

כמה שעות ביום אתם מקשיבים? כמה מדברים?

סדר היום העמוס שלך מעצים את הקושי: "אין לי זמן לשבת להקשיב". אכן, זהו אתגר גדול כשהזמן שלך דחוק, להיות מספיק נינוח כדי להקשיב.

איך עושים את זה?

עליך לאמץ לעצמך את הכלל: "הקשבה קודמת לדיבור". תן לאחר לדבר  מרבית הזמן (לפחות 3/4 מזמן השיחה שלכם) ואתה תצא עם רווח גדול: ידע שלא ידעת קודם, התחושה הנפלאה שאתה מעריך וסומך. היה אתה שם בשביל להאזין, לשאול שאלות, להבין, להקשיב.

בבסיס ההקשבה הנקיה נמצאת הידיעה שיש לך מה ללמוד מהאחר, מדרך ההתמודדות שלו, המחשבה וההבנה שלו את המצב.

ומה אתה תעשה?

תקשיב ותשאל שאלות פתוחות, שאלות הבהרה! חזור וסכם מה שהבנת.

 מה תרוויח?

פתיחות, אמון ו"הגדלת ראש". ככול שאתה מקשיב יותר כך אתה סומך יותר על האחר, אינך צריך לספק פתרונות כשאתה סומך עליו.

זו דרך בה תקבל יותר במעשה, ברגש ובקשר.

לסיכום, הקשבת אמת הינה תענוג הדדי של קירבה ואמון. אתה גורם לעובדים שלך להגדיל ראש ולקחת יותר אחריות ואתה חוסך לעצמך זמן ניהול.

מעט זמן בחיינו אנו זוכים שיקשיבו לנו באמת.  

לשיחת יעוץ טלפוני במתנה ממני- לחץ כאן ואשוב אליך בהקדם.

בברכה חמה

סיגל שיפמן

7 צעדים ליצירת השינוי הרצוי לך ו-7 האזהרות שבדרך

7 צעדים ליצירת השינוי הרצוי לך ו-7 האזהרות שבדרך

ההסכמה להיות בעלי מגרעות, בלתי שלמים ולעולם לא מושלמים היא מאד חשובה מ-2 נקודות מבט:

1.    "הנקודה המנחמת"- לדעת שאינני אדם מושלם, זה מקום יותר רך ואוהב כלפי עצמי. השלמות הינה מקום קשה, מחייב איימים... לא כל כך אנושי.

2.    "הנקודה המאתגרת"– כיון שאינני מושלם, יש לי תמיד דרך להשתפרות, צמיחה ולמידה על עצמי.

"ביקורת עצמית מתמדת", יאמרו לי כמה מחבריי הטובים, "הינה המנוע להשיג הישגים מצוינים באמת".

בספרו "אושר אפשרי– איך להפסיק לרדוף אחרי השלמות ולהתחיל לחיות חיים מאושרים", ד"ר טל בן שחר עושה הבחנה בין הישג אופטימלי (=הכי טוב שיכולתי להשיג), שמאפיין שאיפה למצוינות לבין הישג מושלם (שכמעט אף פעם לא אוכל להשיגו), שמאפיין את התפיסה של הפרפקציוניסטים.

מה הבעיה לייצור שינוי? להפוך ידע (מה נכון לעשות, מה נכון ומתי לאכול) למיומנות?

כול מי שמתמודד עם בעיות עודף משקל, (מרבית העולם המערבי) יודע שיכול לכתוב ספר של הנחיות מה ומתי לאכול ועדיין תקוע עם הרגלי אכילה לא הכי הכי וגם עם כמה קילוגרמים שהיה שמח להשילם מעליו.

מה יעזור להיות פחות אכלן/ אימפולסיבי/ רגזן/ אחר?

7 צעדים ליצירת שינוי הרצוי לך ו-7 האזהרות שבדרך:

1.    הגדר את הבעיה- מתאמן, דני (שם בדוי) אני "איש של כורסה". אף פעם לא הייתי ספורטיבי. אני סובל מעודף משקל. הכרס וגם מדדי הבריאות כבר טורדים את מנוחתי. (אזהרה 1: כמה באמת אתה סובל מהבעיה, כמה אתה רוצה לשנות את המצב מ-1 עד 10?).

2.    הגדר את המטרה- "אני רוצה להתחיל להתאמן בחדר כושר ולרדת במשקל 15 ק"ג שהעליתי במהלך השנים האחרונות מהאוכל הטוב של אשתי. (אזהרה 2: זאת הגדרה כמותית רציונלית מאד. הקושי נמצא בעולם הרגש. דמיין עצמך בעתיד הרצוי הזה, התחבר רגשית לשינוי, מה תחווה שם? איך תראה? איך תרגיש?).

3.    בחר יעד ממשי קטן!!!, ניתן למדידה- דני: "אתחיל 4-5 פעמים בשבוע ללכת שעה 1 לחדר כושר ואז בטח גם אתחיל לרדת במשקל". (אזהרה 3: לעלות מ-0 פעמים ל-4 זה תובעני והופך מהר לטובעני, זוהי מטרה מאד גדולה. ככול שהיא יותר גדולה ככה היא  מייאשת. מה הסיכוי שתצליח לעשות זאת? ניסית הרבה פעמים. לא התמדת. זו אחת הסיבות לחוסר התמדה). היעד שבחרנו :3 פעמים בשבוע 15 דקות כול פעם בלבד.

4.    קל עוזר להצליח- עליך להפוך את חדר הכושר לחוויה שעוברת מהר, לבחור שינוי שיהיה בר מימוש בקלות!! (אזהרה 4: דני הרי לא אוהב את זה ולא רגיל לזה).

5.    צעד צעד- העלה את משך האימון בהדרגה מדורגת מאד (1 דקה כול שבוע). ממש לא תרגיש בשינוי, אתה גופך ונפשך תתרגלו. (אזהרה 5: אל תתפתה להגדיל צעדים, זו מלכודת. תוספת של 1 דקה כול שבוע תביא אותך אחרי 1/2 שנה לאימון של 40 דקות ואז כבר הפכת את ההרגל לצורך).       

6.    התמדה- השינוי תלוי בהתמדה לאורך זמן, עד שתסגל אותו כטבע שני. (אזהרה 6: החלטות שאתה מחליט לעצמך הן אלו שקל לך ביותר לוותר עליהן).

7.    התחייבות לאחרים- זהו הצעד השביעי והקריטי להצלחתך. כדי להתמיד בשינוי, עליך להיעזר במסגרת אימונית/ באנשים שתתחייב להם. ההתחייבות לאחרים תסייע לך לבצע את החלטותייך לעצמך. דני: "אני אציע לחבר שלי שירשם איתי לחדר כושר, נלך ביחד. ככה יהיה לי יותר כייף לנסוע לשם ולהתאמן". (אזהרה 7: בדוק עם עצמך מי האדם, המאמן, הקבוצה, המסגרת המתאימה לך, שתסייע לך לעמוד בהחלטתך).

לסיכום: החלטת לקחת את עצמך בידיים ולעשות ספורט? החלטת ללכת לחדר כושר? מצוין. עליך להתחיל באופן מתון, 2-3 פעמים בשבוע זה המון לעומת 0!!! אימון קצרצר של 15 דקות, שיחלוף מהר. העלה את משך האימון בהדרגה מדורגת מאד (1 דקה כול שבוע). וכדי להתמיד בחר לך "מבנה תומך".

 

לשיחת יעוץ טלפוני במתנה ממני- לחץ כאן ואשוב אליך בהקדם.

בברכה חמה

סיגל שיפמן

  

איך בדיבור נוריד מעצמנו משקל מיותר?

איך בדיבור נוריד מעצמנו משקל מיותר?

 על משחק מנהלים ומנהלת אחת שיצאה מן המשחק או איך מפחיתים משקל ע"י דיבור?

בסדנת "כלי אימון למנהלים ", שהעברתי השבוע, התחלתי כהרגלי במשחק הבוקר.

משחק, שיחמם את האווירה, יוציא את האנשים מהכיסאות, ישכיח את העומס של "החוץ" שהביאו איתם לחדר.

התחלנו עם קבוצת מנהלים מוכשרים, רבי ניסיון המכונסים בכיסאות ובמדי התפקיד האחראי והרציני שלהם.

בין רגע נהיו קלילים, מחויכים, יוצאים מתבניות, מתיילדים, צוחקים ונהנים.  אחת המשתתפות יצאה מהמשחק וישבה בצד. "אני לא מכירה מספיק את האנשים, לא מרגישה מספיק חופשייה, לא מתאים לי להיפתח כאן."

היא "הרימה לי להנחתה" ואני סיפרתי.

סיפרתי סיפור על ילדותי:

כשהייתי בת שנתיים, אבא שלי, התמוטט נפשית ואושפז במחלקה סגורה. אין לי שום זיכרון מאבי הבריא, יפה התואר שניבט בתמונות. אותו בחור חכם ומוכשר, שעשה את הבלתי ייאמן מאושוויץ לישראל.

זוכרת אותו לראשונה בגילאי הגן, כשהיה בורח מבית החולים הסגור כדי לראות אותנו (אני ואחותי, שהיינו כול מה שהיה לו בעולם). חששתי מאד מהביקורים שלו. לא רציתי להיות מזוהה עם דמותו של האדם החולה הזה, הלבוש ברישול, מעשן כמו קטר ואצבעותיו תמיד צהובות מניקוטין.

הוא מאד מאד אהב אותי ואת אחותי. בחוסר כול אמצעים, חיפש מה לתת לנו מתנה. היה מוריד ספר ישן ומצהיב מהמדף שלו ומקדיש אותו לנו כמתנה. בעיניים של ילדה זה היה כל כך טיפשי ומתסכל .

אף פעם לא נתן לי משהו, שבאמת רציתי.

החיים בצל מחלתו ליוו את התבגרותי. הפחד הגדול שלי היה שהילדים יצביעו עלי ויאמרו "מגיע לך שאבא שלך משוגע".

חלפו שנים. נשאתי, ילדתי, למדתי, התפתחתי אישית ומקצועית. חייתי חיים מאושרים. ועדין, זיכרון עברי נישאר, מקום כואב, רווי תחושות של החמצה, קושי, צער ועוד.

רק בהיותי כבת 40 הגעתי לקבוצת תמיכה, שבה היה עלי לספר על עברי בפני אנשים שונים. סיפרתי ובכיתי. שוב ושוב. אחרי 3-4 פעמים הבכי נפסק. ככול שהוספתי לספר את עברי, כך "התרוקן משם הכאב". עברתי, מבלי לדעת, "טיפול עצמי". שחררתי לאור השמש את הסיפור, שהיה סודי ושמור בתוכי, במקום אפל וחשוך.

חלק מהמנהלים הגיבו בפליאה על גילוי הלב, חלק באי נוחות מופגנת: "למה את מספרת לנו דבר כל כך אישי?"

אחד המנהלים (קצין גבוה במיל', מנהל מוכשר ומצליח) אמר לי קטגורית: לא מתאים ולא שייך לניהול.

חשבתי על דבריו. חשבתי על מנהיגים גדולים שהודו או "נתפסו בקלקלתם" ומה קרה להם בעקבות זה?

התנ"ך חושף את דוד המלך, המוכשר והנערץ, בסיפור בת שבע, במעידותיו המוסריות ובחולשותיו. ועדין מאז ועד היום, "דוד מלך ישראל חי חי וקיים"!!

להבדיל, אובמה ניגב דמעה מול עיניהם של מיליוני צופים בעולם, כשסבתו האהובה נפטרה, קלינטון הודה על יחסיו עם מוניקה והיה והינו אדם ומנהיג נערץ ברחבי העולם.

מה מרוויחים מלשתף בחולשה או סיפורי עבר "לא מחמיאים"?

1.    התקרבות- איש איננו מושלם ודווקא הידיעה הזו מקרבת ומאפשרת לאחרים לחוש בנוח.

2.    קלילות- אין לי מה להסתיר, זה מוריד עומס, משקל מיותר שהרבה פעמים בבטן נצבר. "כשאומרים את האמת, אין צורך לזכור מה אמרת".

3.    פתיחות- משפר את התקשורת. תוכלו לזכות להרבה יותר שיתוף ופתיחות של האחר בן/ בת זוג, עובד/ מנהל.

ומה אם דווקא כך יפגעו בי, כי יודעים את נקודות החולשה שלי?

איש מאתנו איננו חסין מפגיעה. עם זאת מצאתי שככול שלמדתי לשתף יותר כך אני מרגישה בטוחה ומוגנת. הידיעה שעברי, כולל הטעויות והחולשות שלי, הם  חלק ממי שאני מחזקת כל כך את הביטחון בעצמי.

לסיכום: סודות אפלים הם כמו משקולות בבטן.

רוצים להפחית במשקל העומס ולהוסיף כמה קילוגרמים של בטחון?

הרשו לעצמכם לחשוף את חולשותיכם.

·        בחרו משהו שטרם סיפרתם.

·        בחרו לספר לבן/ בת הזוג.

·        לאחר מכן לילדים.

·        תחוו את השחרור, ההקלה, ההדהוד שתקבלו מהאנשים הקרובים לכם.

·        ככול שתתרגלו במגרש הביתי (הבטוח), כך תוכלו להיות יותר חופשיים גם בסביבת העבודה.

·        כמובן הרגל שלכם על הדוושה. אתם מחליטים מה לספר, למי ומתי.

אשמח לשמוע איך עבר עליכם.

לשיחת יעוץ טלפוני במתנה ממני- לחץ כאן ואשוב אליך בהקדם.

בברכה חמה

סיגל שיפמן