למה לא כדאי לשאול "למה"?
נפגשתי
עם ניב, מתאמן צעיר, לקראת דייט עם בחורה שנסע לפגוש בעיר הגדולה.
הוא שאל
את עצמו בקול רם: "למה אני כל כך מתרגש? למה אני לא זורם כשאני בדייט
ראשון?"
למה
אני עושה או לא עושה דברים? למה אמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד?
בשאלה
כזאת יש ביקורת עצמית. ניב למעשה התלונן על עצמו. הוא "החביא" בניסוח
שאלתו את ההנחה ש... יכול היה להיות משוחרר וזורם, שיכול היה להרגיש בטוח.
בניסוח השאלה הנ"ל ישנה תלונה על עצמו.
מה
התוצאה?
אנחנו
מקבעים בעצמנו את חוסר הביטחון, מגדילים את חלקו של המבקר הפנימי בחיינו ומקשים על
עצמנו למצוא פתרונות ולהתקדם.
ביקשתי
מניב לשאול שאלות אימוניות, שיסייעו לו להגיע לתובנות מקדמות:
·
מה
גורם לי להיות בלחץ? (זהו דייט ראשון, אני חושש שאהיה במתח ולא אזרום).
·
מה
יעזור לי להפחית את הלחץ? (ללכת איתה לים זה מרגיע אותי, לשתות בירה).
ניב חייך ויצא לדרכו מעודד מאד.
בשאלות החדשות:
·
יש
חקר של הקושי (מה הגורם) במקום תלונה.
·
יש
התכוונות למציאת פתרון (מה יעזור בעתיד במקום שהיה בקושי של ההווה).
·
הן
באות ממקום של חוזק פנימי.
·
יש
בהן אמונה ביכולת לפתור את הקושי שלי, קודם כול ע"י הבנתו.
לסיכום,
יש משהו שאתה מחכה לו ועד עכשיו שאלת למה הוא לא קורה?
החלף
שאלות שמתחילות ב"למה" ב-3 שאלות אימוניות:
1.
מה
הסיבה?
2.
מה
מקשה?
3.
מה
יעזור ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה